לפי הממצאים, התורשתיות של תוחלת החיים היא כ-50% – פי שניים ויותר ממחקרים קודמים

כמה זמן נחיה, ועד כמה שאלה זו תלויה בגנים שלנו? באופן מפתיע, במשך עשרות שנים ההערכה הייתה כי התורשתיות של תוחלת החיים האנושית נמוכה יחסית בהשוואה לתכונות אחרות – כ-20%-25% בלבד; מחקרים עדכניים רחבי-היקף אף הצביעו על ערכים נמוכים מ־10%. ואולם, במחקר חדש המתפרסם בכתב-העת המדעי Science, מציגים מדעני מכון ויצמן למדע תמונה שונה לגמרי: המשקל של הגנטיקה בתוחלת החיים האנושית הוא כ-50% – פי שניים ויותר מכפי שנהוג היה לחשוב עד כה.  

באמצעות מודלים מתמטיים וניתוח נתונים משלושה מאגרי תאומים גדולים משוודיה ומדנמרק – כולל מאגר נתונים על תאומים שגדלו בנפרד ונותח לראשונה בהקשר זה – הראו החוקרים בהובלת בן שנהר מקבוצתו של פרופ' אורי אלון כי הערכות קודמות לא הבדילו כראוי בין תמותה הנובעת מתהליכי הזדקנות לבין תמותה הנובעת מגורמים חיצוניים, כגון תאונות, זיהומים וסכנות סביבתיות. תמותה חיצונית זו, שהייתה נפוצה במיוחד בדורות קודמים, טשטשה את המשקל הגנטי הרב בתוחלת החיים האנושית. הממצאים החדשים עולים בקנה אחד עם התורשתיות של תכונות אנושיות מורכבות אחרות ועם נתונים מקבילים ממודלים של בעלי-חיים.

מעבר לכך שהממצאים נוגעים בשאלה שמעסיקה את כולנו – מה קובע את משך חיינו – יש להם השלכות עמוקות על חקר ההזדקנות ועל בריאות הציבור. "נהוג היה לחשוב שתוחלת החיים מעוצבת כמעט לגמרי בידי גורמים שאינם גנטיים, ולכן הייתה ספקנות רבה לגבי ההיתכנות של זיהוי גורמים גנטיים לאריכות ימים", מחדד שנהר מקבוצתו של פרופ' אלון במחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא. "לעומת זאת אם התורשתיות גבוהה, כפי שהראינו, ניתן לחפש וריאנטים גנטיים המאריכים חיים, להבין באמצעותם את הביולוגיה של ההזדקנות ואף לשקול דרכים טיפוליות להתמודדות עמה".